רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא
נודע
כמקובל גדול תלמיד מובהק ומעריץ גדול של רבי
אלימלך מליז'נסק ובספרז כחב עליו "העולם היה
שומם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט
ואדמו"ר רבנו אלימלך בענ"ע, והם פתחו שער לה'
צדיקים יבואו בו" .על דבקותו ברבו מספרים חסידים
אגדות שונות אחת מהן מוסרת שפעם כשביקר על
קבר רבו שכב בפישוט ידים ורגלים כשעה ארוכה
על הקבר ומרוב דביקות כמעת שיצאה נשמתו.
רבי
קלוניסוס הסתופף גס בצלם של רבי יחיאל מיכל
מזלוטשוב החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדיל מרימנוב.
ספרו הגדול "מאור ושמש" (כך נקרא ע"י הגאון רבי אריה לייב
ליפשיץ מירוסלב, רבה של וישנצא, שנדפס לראשונה
ע"י בנו רבי אהרן בשנת תר"ב בערך חשומ"ד) הוא
מהחשובים ביותר בספרי החסידות ונדפס פעמים
אחדות יחד עם התורה וּמפרשים אחרים.
רבי
קלוניסוס קלמן נפטר ביום א' תמוז תקפ"ז את מקומו
מילא בנו הנ"ל שרבי שלמה מרדומסק בעל :"תפארת
שלמה" המליץ עליו הארון נושא את נושאיו"
גלוּת מצרים וגלוּיוֹת אחרוֹת
תפול
עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד
יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, -- ודרשו חז"ל
עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה ,עד יעבור עם
זו קנית זו ביאה שניה. ויש לדקדק דאיתא בזוהר
הקדוש; תניא כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא
ומכוין בה זכי למימרה לזמני דאתי, דהא אית בה
עלמא דעבר ועלמא דאתי ואית בה יומי דמלכא משיחא.
ולפי הזוהר קשה לכאורה האיך דרשו חז"ל עד יעבור
עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו
ביאה שניה הלא אנו מצפים עוד גם על ביאה שלישית
שתהיה במהרה, ובפסוק משמע נמי על העתיד כמו
תפול או ידמו שמשמע על העתיד. עוד קשה כשאמרו
שירתא דא עדיין לא היה אפילו ביאה ראשונה שעדיין
לא נכנסו לארץ ואם כן לפי מה שדרשו חז"ל אמרו
כל הפסוק כולו על העתיד לחוד ובשירה זו אית
בה מעבר והוה ועתיד?. עוד יש לדקדק שהתורה הקדושה
היא נצחית בכל זמן ובכל עת ובכל אדם וצריכים
אנו להבין מה מרמז אותנו הפסוק הזה עתה בדורנו?
ונראה בזה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דהסדר והד'
כוסות והמצות המה מרמזים על קטנות ראשון וגדלות
ראשון קטנות שני וגדלות שני. ולהבין זאת מעט
איך שייך זה בכל אדם וכל אדם יוכל להשיג זאת
כנאמר מבשרי אחזה אלוה, נראה להבינו בדרך משל;
לתינוק קטן שאין לו דעת אינו ציית לאביו עד
שמפחידו בשבט ומחמת פחד ההכאה הוא עושה רצון
אביו אבל לציית את אביו מאהבה מזה אינו יודע
כלל. ואחר כך כשנתגדל התינוק יש לו דעת ומבחין
שהוא מקבל טובות מאביו ואביו מהוה אותו על
העולם, הוא עושה רצון אביו מאהבה מחמת שיודע
שאביו מיטיב עמו. ואף על פי כן יש לו גם כן יראה
אף שאינו ירא מהכאת שבט יש לו יראות אחרות עד
שבא לגדלות השכל יותר ויודע ומבין חכמתו וגדולתו
של אביו אז עושה רצון אביו מאהבה מחמת גדלותו
ורוֹממותו של אביו. כן הוא בעבודת ה' בתחלה
כשאדם רוצה לכנוס בפתחי תורה ועבודה צריך לשים
על הלב יראת העונש אשר הוא יתברך נוקם מעוברי
רצונו, וזהו יראה חיצונית ולאו יראה עקרית,
וזה נקרא קטנות ראשון ששכלו הוא קטן מאד להבחין
גדולתו יתברך, ואז הוא עדיין משוקע בקליפות
ונפשו נוטה אל תאוות הגשמיות, ומה שעובד את
השי"ת אינו כי אם מחמת יראת העונש, וצריך האדם
לשקוד על דלתי תורה ועבודה ולא ישקוט ולא ינוח
עד שיצא מבחינה זו וישבר תאותו, ועל ידי זה
בא לגדלות השכל שהוא יודע ומבין שהקב"ה מהוה
אותו בעולם וכל הטובות והחסדים הם מאתו יתברך
ועובד את השי"ת מאהבה. ואז נפשו זכה והחומר
שלו נזדכך אך עדיין לא לגמרי ולפעמים יוכל
לבא עוד לאיזה מחשבה רעה או לאיזה תאוה חלילה
ועדיין יש בו אחיזה מהקליפות מעט מחמת שעובד
עבור תשלום גמול וזה נקרא קטנות שני, וצריך
לעבוד עבודת עבודה ולזכך עצמו יותר עד שיהיה
לבו חלל בקרבו ואז נתבטלוּ ממנו הקליפות מכל
וכל וזוכה לגדלות השכל ומשיג השגות אלהותו
יתברך ונעשה דבוק בו יתברך וזה נקרא גדלות
שני וזהו תכלית עבודה האמיתית. ועתה אינו זוכה
להשגה זו כי אם יחידי סגולה שהם עובדים עבודת
עבודה ועבודת משא עד שמזדככים את עצמן מכל
וכל, ואי"ה לעתיד כשיבא משיח צדקנו אז יופיע
הקב"ה אור אלהותו ויתבטלו החיצונים מכל וכל
ויהיה מלאה הארץ דעה את ה' ונזכה כולנו להשגת
אלהותו יתברך. ומתחלה קודם שנכנס בפתחי העבודה
הקב"ה מראה לו גדלות שני אבל זאת הוא רק על רגע
חדא, ואז הוא משתוקק מאד וצמאה נפשו אל ה' לכן
אין חסידות כתחלתו, אבל אינו יודע מה זאת שעדיין
הוא בקטנות השכל ותיכף נוטל ממנו השגה זו וחוזר
לקטנות ראשון וצריך לתקן קטנות ראשון וזוכה
לגדלות ראשון ואחר כך צריך לתקן קטנות שני
וזוכה לגדלות שני. ואנו צריכים להפיל תחנתנו
ולשפוך שיח לפני המקום ברוך הוא שהוא יתברך
יפיל על החיצונים אימה ופחד ויתבטלו ממנו ונוכל
לזכות ולבא לגדלות ראשון ולגדלות שני ולא נצטרך
ללחום מלחמה הקשה מלחמת היצר. לכן היה במצרים
שהיו בני ישראל בגלות תחת יד מצרים ופרעה ועמו
היו מושלים בהם והיו בני ישראל משוקעים בטומאת
מצרים והיו בקטנות השכל מאד מחמת שקליפות מצרים
היו מסכים ומבדילים, ובליל ראשון של פסח הופיע
הקב"ה אור בהירות אלהותו יתברך על העולם ונתבטלו
החיצונים ואז השיגו ישראל השגת אלהותו יתברך
שמו, ותיכף ניטל מהם השגה זו וחזרו לקטנות ראשון
ובאים לספירה, וזאת היתה כונת הספירה שהיו
מזדככים את עצמן והיו מתקנים הקטנוּת הראשוֹן
ובאים לגדלוּת הראשוֹן ואחר כך היו מזדככים
את עצמן יותר והיו מתקנים קטנות שני וזכו לגדלות
שני במתן תורה. וזהו כוונת הפסוק תפול עליהם
אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור
עמך ה' זו ביאה ראשונה פירוש שהקב"ה מפיל על
החיצונים אימה ופחד והם נופלים מן האדם וזוכה
לגדלות ראשון וזהו עד יעבור עמך ה' זו ביאה
ראשונה, היינו שיבא תחלה לגדלות ראשון ואחר
כך כשזוכה האדם לגדלות ראשון אף על פי כן עדיין
יש בו אחיזת החיצונים מעט והקב"ה מפיל עליהם
אימה ופחד והם נופלים ממנו מכל וכל, וזוכה לגדלות
שני. וזהו עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה
דהיינו גדלות שני. והשתא אתי שפיר שיש בפסוק
זה מעבר והוה ועתיד שכן היה במצרים וכן הוא
עד סוף כל הדורות והבן: מאוֹוּר
ושמש רמזים לז' של פסח
האבות הם סימן לבנים
יעקב
אבינו הקדוש ראה ברוה"ק את הר' גלויות אשר יגלו
בניו בין האומות ובכל דור ודור יעמדו עליהם
האומות אשר ירצו להרע להם. והנה האבות הם סימן
לבנים והשתדלותם היתה עבור בניהם הבנ"י כאשר
היא ע"י שנכנע לפני עשו והשתחוה לפניו נסתמו
טענותיו ונכמרו רחמיו ונהפך לו לאוהב לבל הרע
לו עוד. כן בכל דור ודור ובכל הגלויות כאשר
יגלו בניו בין האומות וירצו להרע להם ח"ו תיכף
כאשר יכנעו בני ישראל לפניהם ולא יעמרו כנגדם
בתקיפות רק בדברי ריצוי ומקבלים עליהם עול
גלויות ימתקו ולא יהיה ביכלתם להרע להם בשום
אופן ויכמרו רחמי האומות עליהם. וזהו אשר מרמז
הפסוק ויצו את הראשון גם את השני גם את השלישי
ר"ל נגד השלשה גלויות הראשונות. גם את כל ההולכים
ר"ל גלות הרביעית שנמכרנו למלכים רבים ממלבות
למלכות ומאומה לאומה כדבר הזה תדברון במוצאכם
אותו ר"ל תכנעו לפניהם ותקראו אותם אדונים
ואת עצמיכם תחשבו לעבדים, ובזה יכמרו רחמיהם
עליכם להיטיב עמכם שם וישלח
שני מיני צדיקים
יש שני
מיני צדיקים; היינו מדרגה אחת של צדיק שהולך
תמיד בתמימות בתורה ותפלה ומע"ט ואינו יודע
להעמיק בהחכמה, דהיינו חכמות אלקותו ית"ש, רק
הולך בפשטות בלמודו ותפלתו. וזה הצדיק אינו
יכול להתחבר עם בני אדם כלל וכלל כי נחשב לו
שבני אדם יבלבלו אותו מעבודתו, וגם אין לו שכל
גדול לקרב בני אדם לעבודת השם ית"ש מחמת ששכלו
בעבודתו הוא קטן מאוד והולך בתמימות שלו לבדו,
דהיינו בהתבודדות בלי חברת בני אדם. ויש מדרגת
צדיק שהולך בחכמה ודביקות לקיים בכל דרכיך
דעהו, כמאמר הכמז"ל, וזה הצדיק יוכל להתחבר
עם כמה בני אדם מחמת שהילוכו בקדושה ובחכמה
בדביקות גדולה. והגם שמתחבר עם אנשים אינם
מבלבלים מחשבתו כי הוא קשור בחכמה עילאה ודביקות
בבורא ית"ש .זה הצדיק אינו נקרא תמים כי הולך
בהתחכמות נגד היצה"ר לקרב רחוקים. שם נח .
בזכוּת
הצדיקים
תכלית
הבריאה הוטבעו אדניה שירידת ההשפעה תהיה ע"י
התעוררות התחתונים שמעוררים אתערותא דלעילא.
ואלולי הצדיקים שבכל דור ודור שעל ידי תורתם
ותפילתם וגודל תבערת תשוקתם להדבק בבוראם
הם מייחדים כל העולמות מתתא לעילא ומעוררים
ע"י זה אתערותא דלעילא והשפעה לכל העולמות
ולכל הברואים ושיומשך שפע בני חיי ומזוני על
הכנ"י היה העולם חוזר לתוהו ובוהו ח"ו. וגם השכליות
והרהורי תשובה שנופלים לתוך מהשבתו של אדם
לתת עצות בנפשו איך יוכל לעבוד ה' הם באים ג"כ
ע"י התעוררות הצדיקים שממשיכין המחין עלאין
דרך המדות על הכנ"י. ואלולי זאת אל יתהלל חכם
בחכמתו גבור בגבורתו לעשות חיל ולאסוף הון
כי לא לנבונים עושר, ולכן צותה התורה הקדושה
ליתן להכהנים הכ"ד מתנות כהונה בכדי להכיר
ולידע כי אלולי כהני ה' שע"י גודל יחודיהם
שהם מיחדים על עולמות בא"ס ית"ש הם ממשיכים
השפעת מתנות כהונה בכדי להכיר ולידע כי אלוּלי
שהם מיחדים על העלמוֹת בא"ס ב"ה הם ממשיכים
כל הענינים לא היה מתברך בשום דבר. ונצטוונו
לפדות בכור אדם להורות כי אלולי הכהנים שהם
ממשיכים בגי וחיי לא היי מתברך בבנים. וכן מעשר
בהמה וראשית הגז ותרומה ודומיהן היו באים על
כוונה זו, בכדי לידע כי אלולי כהני ה' ועבדיו
לא ה" מתברך בפרי אדמתו ושגר אלפיו ועשתרות
צאנו. ולכן אמרו חז"ל כל המביא דורון לח"ח כאלו
הקריב בבורים, מפני שבכל דור ודור הוא כן שאין
השפעה יורדת רק על ידי צדיקי הדור האמיתיים
שהם הם הממשיכים ההשפעה, וזה שמביא לו דורון
הוא מורה בזה שהוא מכיר גודל הטובה שעושה עמו
הצדיק, ושכל ברכת ידיו באה לו על ידי הצדיק
לא בכחו ועוצם ידוֹ ולכן הוא כאילו הקריב בכורים
שהיו באים ג"כ על כוונה זו. שם תבא.
צדיקים
שיש לשמור עליהם
יש צדיקים
גדולים שהם בטבעם ומזגם מצד הגבורות וצדיקים
כאלו צריכים
שמירה גדולה שלא להמשיך מלמעלה ישראל שום המשכה
כדי שלא ימשיכו חלילה גבורות ודינים על כנ"י
למטה .רק שצדיקים כאלו צריכים
שיעסקו בתורה ותפילה ובמצות בלהב אש כפי מזגם
. שם שופטים.
התועלת ההדדית מהנסיעה לצדיק
התורה
מרמזת לנו התועלת שיש בחברת הצדיקים שיש תועלת
להצדיק שמתחברים אם אנשים יראי ה' וגם יש תועלת
לאנשים המתחברים להצדיק. התועלת להצדיק הוּא
כך דהיינו כשנוסעים חברת אנשים להצדיק מחמת
שבא בלבם איזו התעוררות שרוצים לעביד ה' באמת
ואינם יכולים ליתן עצות לנפשם איך ומה יכולים
לעבוד ה' באמת ובאים לצדיק בהתעוררות זו לשמוע
מן הצדיק תורת ה' ועצות איך לעבוד ה'. וע"י אתערותא
זאת גורמים לצדיק שבאה לו קדושה גדולה מהבורא
ב"ה שכליות חדשות לחדש בתורה חידושים עצות
טובות והנהגות טובות איך לעבוד ה' באמת כל אחד
ואחד לפי שכלו. וזהו תועלת הצדיק שהקב"ה משפיע
לו שכליות חדשות בתורה ועבודה בשבילם, וממילא
התועלת שלהם מבוארת שמקבלים מהצדיק קדושה
ופרישות ועצות טובות לעבודת ה' ב"ה. שם תצוה
ישתתף
האדם עם הצבור
עיקר
עבדות ה' הוא שישתתף האדם עם הציבור בכל עניני
עבודה הן בתורה והן בתפילה ולא בד בבד ,כמו
שאמרו חז"ל חרב על הבדים חרב על שונאיהם של
ת"ח שעוֹסקים בתורה בד בבד, רק צריר שישתתף
עם הציבור ובפרט בשעת התפילה צריך כל אדם ליזהר
מאד מאד להתפלל עם הציבור יחד, ואם מתפלל עם
הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו
בכל יום ברווחה וברכה תהיה מצויה במעשי ידיו.
ע"י תפילת ציבור יכולים לבטל כל גזירות קשות
ורעות ר"ל. וכבר אמרנו זאת ברוב עם הדרת מלך
פ' כשנתאספין הציבור יחד להתפלל אזי הם מבטלים
כל הגזירות הקשות ומביאים את המלך מלכו של
עולם לידי החזרה שחוזר ממה שגזר על בנ"י ח"ו
איזו גזירה קשה, ואומר הדרו בי ממה שגזרתי עליהם. וזהו ברוב
עם הדרת מלך, פי' אם נאספים רוב עם יחד בתפילה
אזי הדרת מלך הקב"ה אומר הדרו בי ממה שגזרתי
עליהם,וממשיבין על כנ"י ע"י תפילתם השפעות טובות.
וזהו פי' הפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם פי' לשון
רבים, ואיזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה;
ואמר הכתוב אם תעבדוּ ביחד את ה' אלהיכם דהיינו
שתתפללו יחד עם הציבור- ובירך את לחמך ואת מימך
פ" שיברך את פרנסתך שתהיה לך פרנסה טובה ורחבה,
גם ובירך את לחמך ואת מימיך קאי על התורה אם
תתפללו עם הציבור תשיגו השגות התורה. שם משפטים.
השבת
א
ידוע
אשר בימי החול אין אדם משיג כל כך קדושה ומה
שמשיג הוא רק מפני התחברותו אל הצדיקים והיא
אצלו רק בדרך הלואה יען כי אין השגה זו מחמת
קדושתו והכנתו. אכן בשבת האדם משיג את שלו
ממש וכל איש ישראלי יש לו בשבת קדושה משלו.
שם ראה.
ב
שמעתי
מצדיק אחד שצדיק וחסיד שבדור הוא צנצנת המן.
ובכל דור ודור יש צדיקים כאלו שהן צנצנת המן
והדור ילמדו מהם אמונה ובטחון. הנה שבת קודש
שנצטווינו שלא לעשות שום מלאכה מורה על האמונה
ובטחון להאמין בהשי"ת שהוא זן ומפרנס. ולא כמקצת
בני אדם שהשבת עליהם לעול ולמשא ומצפים מתי
תעבור השבת ויכולים לעשות מלאכתם שיפרנסו
ממנה, רק אדרבה; ישתוקקו מתי תבא שבת יום מנוחה
לפטור ממלאכה ויגיעה. שם
ושם.
שמחה
ליוסף
הצדיק היה צער גדול מגלות השבינה הקדושה, ומה
גם צער גלותו מבית אביו ואחיו הצדיקים. כי גם
שהיה מושל בכל עשירות של פוטיפר והיה מושל
בכל אשר לו אעפ"כ היה בגלות בין המצרים ומרוחק
מבית אביו ואחיו הצדיקים, ואין לך צרה גדולה
מזו. אעפ"כ בכל זאת עשה עצות בנפשו להרחיק מלבו
כל העצבות שזוהי מניעה גדולה שבכל המניעות,
בהיות אדם סר וזעיו כידוע מדברי קדושים עליונים.
והסיח דעתו מדאגתו וצערו וצרתו בהיותו מרוחק
מבית אביו והיה בשמחה תמיד כדי שיהיה יוכל
לעבוד השי"ת בשמחה ומטוב לב מרוב כל. והיה אוכל
ושותה ומסלסל בשערו כדאיתא במאמרם ז"ל והכל
כדי שיהיה שמת וטוב לבב מרוב כל. כי כן שמעתי
פירוש המשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה פי' ממעטין
את צער ודאבת בשמחה פי' עם שמחה ע"י שמחה שיש
לאדם הוא ממעט גלות השכינה והצרות שהיו לו
בהיותו בגלות בין העכו"ם. שם וישב.
מדברי
הגאון רבי דוב בעריש מייזלש על ספרו
מן המון
צבא המחברים יעטרוני מסביב תת תעודה על פרי
מחשבותיהם אך למצער מאד אצלתי הסכמתי ושתים
המה קורותם אם כי באמונה פריים מתוך טוב להשכיל
ויועילו להקים כושל, או אם על המעט יולדו על
ברכי איש מעדת יראי ה' וחושבי שמו המסתופפים
בצל קורותינו יצ"ו. כי אנכי הקרוב למו לגאול.
והנה פה שתים אלה יחדיו יתלכדו כי שמש צדקת
הרב המופלג בתורה וביראה חסידא ופרישא ומקובל
אלקי המפורסם בישראל שמו מפארים מו"ה קלונימוס
קלמן הלוי זלה"ה זרח בשער עירנו ובגו הרבני
המופלג החסיד יראת ה' אוצרו מו"ה אהרן הלוי
נ"י מוציא הספר מאור ושמש
לאורה, כמו כן בין שלומי
אמוני קריתנו ימנה ועל דברת עצם הספר הנה שמתי
עיני בו ומצאתי בו אמרות טהורות ומזוקקות ומפיו
לפידים יהלוכו להלהיב לב קוראיו ביראת ה' ואהבתו.
ואף כי אינני מעדת המתחסדים ואין לי עסק בנסתרות
הנה לא אכחד האמת כי במה שחתבוננתי ודגלו עלי
אהבת ה' ואמרים יקרים ונעימים. בראש הספר מאור ושמש .